מהצבא ועד תקופת הכלא, צמחים ריככו את "הסלע" עבור אלה שקראו לאי אלקטרז בית. באמצעות הגינון, תושבי האי יצרו יופי במקום שהתמקד בהגנה, ענישה וכליאה. משפחות השומרים נהנו ממסיבות תה בגנים, וגינון הפך לבילוי מבורך. עבור אסירים מהימנים, הגנים היו בריחה מחיי הכלא היומיומיים. גם היום, הגנים המשגשגים מהווים ניגוד מוחלט לכלא הקודר.

לאחר סגירת הכלא בשנת 1963, צמחים רבים שרדו עשרות שנים ללא טיפול. ניצולים אלה הם בחירה מצוינת עבור גננים באזור המפרץ או אקלים ים תיכוני דומה אחר. מאז 2003, שמורת הפארקים הלאומיים שער הזהב עובדת יד ביד עם שירות הפארקים הלאומיים כדי לשחזר את הגנים הנפלאים האלה ולחלוק את סיפוריהם עם המבקרים.