הנוסעים היו חשים שהם קרובים להגעתם מכמה סיבות. הראשון היה הריח כשהאוויר החל להשתנות לריחות של מזהמי נפט ומכונות מושק המופעלים במפעלים לאורך חזית הנמל של ניו יורק. הריח לא היה השינוי היחיד עבור מהגרים רבים. הטמפרטורות החמות והמרגיעות של אירופה כבר לא הורגשו על עורם של הנוסעים, אלא על הצמרמורות הפריכות והמרעננות שנסעו ממי הים המלוחים של האוקיינוס האטלנטי. למרות שהרושם הראשוני לא היה מפתה, הנוסעים אכן עשו את האתר של פסל החירות המפורסם, לרוב סימן לחופש, שלום והזדמנות. כשהסירה התקרבה לעגינה, רבים היו מתחילים למחוא כפיים בעוד שאחרים בכו דמעות של שמחה והתרגשות.

לאחר שבועיים רצופים של מחלת ים ורגליה ימיות, רבים היו להוטים לברוח מהסירה ולהתחיל להרפתקאות בעיר ניו יורק. למרבה הצער זה לא היה המקרה פעם אחת קציני בריאות עגנו היה לבדוק כל ספינה שהגיעה למחלות. נוסעי מחלקה ראשונה ומחלקה שנייה ייבדקו ראשונים על סיפון הספינות ואילו נוסעי מחלקה שלישית יועברו לאליס איילנד לעיבוד.